סיפור דרך כף ורדה

חזרתי משבועיים בכף ורדה וראיתי שכמעט ואין מידע בעברית על המדינה אז משאירה פה קצת מידע בתקווה שיעזור למישהו בעתיד. גם במהלך הטיול לא פגשנו ישראלי אחד והמקומיים די הופתעו כל פעם שאמרנו שאנחנו מישראל, אז כנראה שזה באמת יעד שעוד לא כל כך הגיע לישראלים.

טיילנו 3 חברים בספטמבר 2026, משהו בין תרמילאות לחופשה. ישנו בדירות/מלונות דרך בוקינג, טיילנו בתחבורה מקומית ובסוף תכננו לסיים בכמה ימים של ריזורט בסאל.

בגדול אני חושבת שכף ורדה היא יעד ממש מעניין למי שרוצה משהו שהוא קצת אפריקה וקצת אירופה. האדריכלות וההשפעה פורטוגזית, האוכל והקצב יותר אפריקאיים.. הם גם מפורסמים בזכות המוזיקה המקומית שלהם שהיא מאד ייחודית. מה שמגניב הוא המגוון של האיים- יש להם 10 איים וכל אי עם אופי ונוף שונה לגמרי. אם אתם רוצים לטוס למקום עם מגוון נופי זה לגמרי כף וורדה.

הגענו כי חיפשנו יעד שבחגים עדיין חם ונעים להיכנס בו למים, עם חופים יפים, ושהוא לא תאילנד. אני טיילתי הרבה באפריקה אבל לחברים שלי זאת הייתה פעם ראשונה ביבשת ורצינו משהו שיהיה יחסית נגיש ומערבי. בדיעבד זאת הייתה אחלה פשרה.

קצת רקע כי לדעתי זה גם חלק ממה שהופך את המדינה למעניינת: האיים לא היו מיושבים לפני שהפורטוגלים הגיעו אליהם במאה ה15, ובהמשך הם הפכו לנקודה משמעותית בסחר העבדים האטלנטי. אז התרבות שהתפתחה שם היא מראש איזשהו מיקס אפריקאי פורטוגזי ולא בדיוק דומה למדינות אחרות שטיילתי בהן באפריקה.

המסלול שלנו:

1. בואה ויסטה - 3 ימים

2. סאל - מעבר של יום

3. סאו ויסנטה - בערך 5 ימים

4. סנטו אנטאו - 3 ימים

5. שוב סאל - 2 לילות שהיו אמורים להיות 4.

בדיעבד הייתי מוסיפה זמן לבואה ויסטה, מורידה לגמרי את סאל אלא אם רוצים ריזורט (למרות שיש גם בבואה ויסטה), ואולי מנסה להכניס גם את פוגו שזה אי של הר געש ששמענו עליו דברים טובים.

אם אני צריכה לסכם כל אי במשפט:

בואה ויסטה - לבוא בשביל שקט וחופים.

סאו ויסנטה - לבוא בשביל התרבות המקומית.

סנטו אנטאו - לבוא בשביל טיולים ובשביל הטבע.

סאל - לבוא אם צריך תחנת מעבר, או אם המטרה שלכם היא ריזורט.

עונה:

היינו בספטמבר והיה חם בקטע טוב, נעים להיכנס למים ובלילה יש לפעמים רוח נעימה. מבחינת מזג אוויר הייתי מגיעה שוב בתקופה הזאת.
כן נפלנו על אירוע יחסית חריג של סופה בסאל (הסופה גונזלס). האי הוצף ברמה שהלכנו בחלק מהמקומות במים עד הברכיים, כבישים ותשתיות נפגעו והרבה ריזורטים נהרסו. לא היה משהו שהרגיש לנו מסכן חיים, פשוט האי די הפסיק לתפקד, ובגלל זה קיצרנו את הטיול ביומיים וטסנו חזרה ללונדון מוקדם יותר.

הגעה:
אנחנו טסנו דרך לונדון. מלונדון יש טיסות של TUI ו-EasyJet ואפשר למצוא מחירים ממש סבבה. לנו יצא באזור ה-100 דולר לכיוון לאדם בגלל שהיינו נעולים על תאריכים ספציפיים, אבל ראינו גם טיסות באזור ה-60 דולר מאנגליה ומקומות אחרים באירופה.
צריך לעשות ETA לפני ההגעה. עשינו בערך שבוע מראש וזה אושר מיידית. צריך בין היתר מקום לינה ללילה הראשון.

מעברים בין האיים:
זה כנראה אחד הדברים שהכי שווה להבין לפני שמגיעים כי המעברים בין האיים לא תמיד אינטואיטיביים.
אפשר לעבור בין האיים בטיסות או במעבורות. לא תמיד יש מעבר ישיר בין שני איים שרוצים ולפעמים צריך לעבור דרך אי אחר או אפילו להעביר בו לילה, אז כן הייתי בונה לפחות את השלד של המסלול מראש.
טיסות פנים הזמנו דרך CVSky, חברת התעופה המקומית. הטיסות שלה לא מופיעות בSkyscanner/Google Flights אז שווה לבדוק ישירות באתר שלהם. חשוב לציין שהאתר ומערכת התשלומים שלהם לא מדהימים בלשון המעטה. הייתה לנו בעיה עם כרטיסים ישראליים ובאיזשהו שלב אפילו לא הייתה אפשרות לבחור ישראל ככתובת. התקשרנו לחברת התעופה והם שלחו לנו לינק אחר לתשלום וזה הסתדר.
הטיסות עצמן קצרות. מבואה ויסטה לסאל הטיסה הייתה פחות מעשר דקות למרות שהיה כתוב חצי שעה, ומסאל לסאו ויסנטה בערך שעה. לנו הן עלו באזור 200-300 שקל לאדם לטיסה.

מעבורות הזמנו דרך CV Interilhas. חלק מהמעבורות יוצאות בלילה בגלל תנאי הים, ובימי ראשון יש פחות אופציות (אם בכלל), שזה גם למה טסנו מבואה ויסטה לסאל במקום לקחת מעבורת.
שמענו לפני שהגענו שהמעבורות לא אמינות ומתבטלות הרבה בגלל מזג אוויר, אבל דווקא היינו שם בזמן סופה ולא ביטלו לנו כלום והמקומיים אמרו לנו שביטולים הם לא כאלה נפוצים. אנחנו הזמנו אפילו יום לפני. כן הייתה לנו בעיה להזמין באינטרנט אז בסאו ויסנטה פשוט הלכנו פיזית למשרד.
המעבורת בין São Vicente ל-Santo Antão יוצאת ממינדלו, לוקחת בערך שעה ועלתה לנו באזור 15 יורו.

התניידות והתחבורה:

התניידנו או במונית או בAluguer שזה בגדול קולקטיבו (מיניבוס מקומי) שמחכה לאנשים ויוצא כשהוא מתמלא או כשהנהג מחליט שנמאס לו לחכות. יצא לנו לשבת כמעט שעה בתוך אחד ולחכות שיצא.

זה ממש זול, נסיעות מסוימות עלו לנו באזור 150 אסקודו, משהו כמו יורו וחצי. משלמים לנהג בסוף. אנחנו לא הרגשנו שמנסים לדפוק תיירים במחירים והמחירים היו די עקביים לכולם.
*בסנטו אנטאו חשוב לדעת שהאלוגרס לפעמים מסונכרנים עם המעבורות. אם אתם יורדים מהמעבורת ורוצים אחד, אל תתמהמהו יותר מדי כי אם פספסתם אותו יכול להיות שתחכו הרבה או שתצטרכו לקחת מונית פרטית.

כסף:
המטבע הוא Cape Verdean Escudo. בגדול הרבה מקומות מקבלים גם יורו ובדרך כלל מחשבים בצורה פשוטה של בערך יורו = 100 אסקודו, אבל לא בטוח שזה תמיד השער שהכי משתלם לכם.
הייתי מגיעה עם יורו ובמקביל מוציאה כסף מקומי בכספומט. בתחבורה, כפרים ודברים קטנים צריך מזומן. במסעדות ובמקומות תיירותיים בדרך כלל אפשר לשלם באשראי. משיכת מזומן עלתה לנו עמלה קטנה של בערך דולר.

סים:
עשינו eSIM של Unitel T+ עוד לפני שנחתנו. משהו באזור 10 יורו ל10 ג'יגה. עבד סבבה. בסנטו אנטאו ובטרקים יש מקומות בלי קליטה אז ממליצה להוריד מראש מפה לאופליין.
שפה:
השפה היא פורטוגזית וקריאולית מקומית. בהרבה מקומות הסתדרנו באנגלית, חברה שהייתה איתנו דוברת צרפתית וזה גם עזר לא מעט (הם לומדים צרפתית בבית ספר כשפה שנייה), ובמקומות שלא הסתדרנו Google Translate פתר את הבעיה. לא הרגשתי שחייבים פורטוגזית בשביל לטייל שם.

מחירים:
הלינה שלנו יצאה בממוצע בערך 50 יורו ללילה לשלושה אנשים. הזמנו תוך כדי הטיול דרך בוקינג ולא הייתה לנו בעיה מיוחדת למצוא מקומות.
אוכל ושאר הדברים זולים מישראל אבל לא משמעותית. במקומות התיירותיים כמו סאל ארוחה יכולה לעלות בכיף 40-50 שקל לאדם.

אוכל:

מבחינת אוכל, יש להם Cachupa שזה המאכל המקומי המפורסם, הרבה דגים, גבינות עיזים ועוד מאכל שהם קוראים לו קוסקוס אבל הוא יותר משהו בסגנון פולנטה מתירס. לי אישית האוכל לא היה ההיילייט של הטיול (בלשון המעטה), באיזשהו שלב שאפנו להכין ולבשל בעצמנו.
יש גם אלכוהול מקומי בשם grogue שהוא סוג של רום מקני סוכר אם אני לא טועה, שהוא די קשוח. יש גם ponche שזו גרסה מהולה יותר עם טעמים שונים, אנחנו טעמנו את הפסיפלורה. לא עפנו אבל נחמד לנסות. יש גם יין שמייצרים באי הגעשי פוגו.

*שימו לב למים ולקרח. לא מומלץ לשתות מי ברז ולפעמים גם הקרח שמגישים לא בהכרח ממים מסוננים. חברה שלנו חטפה קלקול קיבה קשוח אז שווה להיות עירניים בנושא.

מבחינתנו היה ממש בטוח. הסתובבנו חופשי, גם בערים, ולא היה מקום שהרגשנו בו לא בנוח או שצריך לחשוב פעמיים.

גם מבחינת מחירים והתנהלות עם המקומיים לא הרגשנו את הקטע שקיים בחלק ממדינות אפריקה שכל הזמן מנסים להוציא ממך עוד כסף (אולי רק בשווקים בהתמקחות). היו לנו חוויות בודדות פחות נעימות אבל ככלל המחירים די קבועים, לא מתמקחים יותר מדי ואנשים מאוד נחמדים ודברנים.
כבר ביום הראשון בבואה ויסטה מלצר במסעדה פשוט ישב איתנו מיוזמתו ועזר לנו לתכנן את סדר האיים והמליץ לנו להגיע לסאו ויסנטה וסנטו אנטאו, שזה בסוף בדיוק מה שעשינו.

מטיילים:
ישראלים לא פגשנו בכלל. המקומיים גם ממש הופתעו כשהם שמעו שאנחנו מישראל.
כן יש תיירות, ואפילו יותר ממה שציפיתי. רוב התיירים שפגשנו היו בריטים, פורטוגזים, ספרדים וצרפתים. בסאל ובבואה ויסטה יש הרבה תיירי ריזורטים אירופאים, כולל הרבה זוגות ואנשים מבוגרים. בסנטו אנטאו יש הרבה יותר תרמילאים בגלל הטרקים.
אנחנו לא ישנו בהוסטלים אז אני לא יודעת להגיד איך היעד למטייל סולו מבחינה חברתית.

בדיעבד הייתי נשארת כאן יותר.

אנחנו היינו באזור Sal Rei שלושה ימים ובקושי חקרנו את שאר האי. החוף שם באמת אחד החופים היפים והנעימים שהייתי בהם. חול לבן, מים רגועים בגלל הלגונה, שקט, ואף אחד לא מציק לכם או מנסה למכור לכם משהו כל חמש דקות.
והקטע הכי מגניב הוא שפשוט הולכים לאורך החוף ורואים במים כרישים בייבי. אנחנו ראינו כרישי פטיש ו-blacktip, והבנו שיש באזור גםlemon sharks אבל אותם לא ראינו.

ממליצה ממש להביא שנורקל מראש. לקח לנו מלא זמן למצוא איפה לקנות ובסוף מצאנו באחת החנויות הסיניות במחיר מופקע של 18 יורו.

עשינו גם סיור שנורקלינג מסודר ולא עפנו עליו, בטח ביחס לזה שאפשר פשוט ללכת על החוף ולראות כרישים.
אם הייתי חוזרת הייתי נשארת פה עוד כמה ימים, עושה סיור באי ובדיונות ובעיקר נחה בחופים. המקום מאוד רגוע ושקט אבל לא מרגיש שומם.

כן חשוב להגיד שגם בואה ויסטה היא אי די תיירותי, ומקומי שדיברנו איתו אמר שאין שם המון תרבות מקומית או אוכלוסייה מקומית ביחס לאיים אחרים.

לבואה ויסטה הגענו בטיסה מלונדון (5 שעות +-) ולקחנו מהשדה מונית לדירה שהזמנו ועלה לנו 15,000 cve (15 יורו).

אני אישית הייתי מוותרת.
היינו בסנטה מריה והיא הרגישה לנו מאוד תיירותית, עמוסה בריזורטים, יקרה ופשוט פחות מעניינת משאר האיים.
הספקנו להיות שם גם לפני הסופה אז זאת לא מסקנה שנובעת רק מההצפות. פשוט אם אתם רוצים חופשת ריזורט אז כנראה שזה אחלה מקום, אבל אם אתם רוצים לטייל בכף ורדה הייתי משקיעה את הזמן באיים האחרים.
אנחנו היינו אמורים לסיים שם בארבעה לילות של נופש, ובפועל קיצרנו לשניים בגלל הסופה.

כאן כבר הרגשנו הרבה יותר את כף ורדה עצמה.

ישנו במינדלו, שהיא עיר גדולה וחיה עם הרבה מקומיים. הסתובבנו בעיקר ברגל. יש חוף, שווקים, רחובות ובתים עם אדריכלות פורטוגזית צבעונית, חנויות ומזכרות. פשוט נחמד להסתובב בעיר ולספוג אותה.

יש גם הר שאפשר לעלות אליו לתצפית, אבל אנחנו לא עשינו.
אחד הדברים הכי מגניבים שעשינו היה לשחות עם צבי ים ב-São Pedro. הלכנו לאזור התחבורה ליד השוק במינדלו ואיזה מקומי פשוט שאל אותנו אם אנחנו בדרך לראות את הצבים. אמרנו שכן והוא חיבר אותנו לחבר שלו.

לקחנו אלוגר ל-São Pedro, שזה חוף ליד שדה התעופה, ושם המקומיים הביאו לנו שנורקלים ולקחו אותנו לשחות עם הצבים תמורת 15 יורו משהו כזה. היה ממש נחמד ולא צריך בהכרח לסגור איזו אטרקציה מפונפנת מראש. אפשר להגיע לאזור ומישהו כבר כנראה יציע לכם.

מבחינתי זה האי של הטבע והטרקים וזה אחד ההיילייטים של הטיול.

האי ירוק בטירוף, עם הרים, עמקים שהם כמעט ג'ונגל, טרסות חקלאיות, מצוקים וכפרים קטנים. ממש שונה מבואה ויסטה וסאל.

אפשר לעשות מלא טרקים, טיולי יום, ומסעות קצת יותר רציניים. בעיקרון לאי יש אתר די אינפורמטיבי בנושא. יש גם אנשים שמשכירים רכב בו.

אנחנו השארנו את התיקים הגדולים במקום שבו ידענו שנישן בלילה האחרון ליד הנמל בעיר Porto Novo (לשם מגיעה המעבורת) ויצאנו לכמה ימים עם תיק קטן. ממליצה ממש לעשות ככה אם אתם עושים מסלול דומה.

ביום הראשון רצינו לקחת אלוגר מהמעבורת אבל פספסנו אותו ונאלצנו לקחת מונית פרטית ל-Cova. אז שוב, אם אתם רוצים תחבורה מקומית אחרי המעבורת אל תמרחו זמן.

משם עשינו את המסלול Cova -> Paul Valley.
מתחילים מלמעלה באזור המכתש ויורדים לתוך העמק. הנופים מטורפים והדרך יחסית ברורה וגם מסומנת. לא צריך מדריך לדעתי, אבל כן הייתי מורידה אפליקציית ניווט אופליין ליתר ביטחון כי אין קליטה בכל מקום.
לקח לנו בערך 4 שעות. מבחינת קושי הייתי אומרת קל-בינוני, אבל מדובר בהרבה מאוד ירידה ובשלב מסוים הברכיים זועקות לעזרה.

יש אפשרות להמשיך ללכת ממש עד קו החוף, עד העיר שקוראים לה Paul. המסלול הרשמי מסתיים בכפר הראשון שמגיעה אליו תחבורה, אנחנו התעייפנו מהירידה אז תפסנו אלוגר מהאיזור והמשכנו לכיוון Cruzinha.

ישנו במקום שנקרא Questel BronQ, שאני ממש ממליצה עליו. הוא מבודד, יש בריכה, נוף מטורף וחוף עם חול שחור צמוד שנראה פשוט לקוח מסרט. כל האזור מוקף בהרים ובטרסות חקלאיות וזה פשוט מקום ממש יפה להיות בו. נשארנו שם גם יום לנוח כי הרגליים שלנו היו מותשות מהירידות של היום שלפני..

ראינו שבאיזור יש לא מעט ריזורטים דומים ומבודדים, עם נוף מטורף ופסיליטיז ברמה.

מה שכן, בחופים באזור הזה לא הייתי נכנסת סתם לים. הים מסוכן עם גלים וסחף, ויש גם Portuguese man o' war באזור (בעברית זה שלפוחן מצוי מסתבר). אנחנו אישית לא ראינו אבל מטיילים שהיו איתנו סיפרו שראו אותם בחוף יום קודם, אז שווה לבדוק לפני שנכנסים (זה סופר מסוכן ויכול להיות גם קטלני לבני אדם).

משם עשינו את הטרק Cruzinha -> Ponta do Sol.
זה כנראה הטרק שהכי אהבתי בטיול. בערך 5 שעות, הייתי מדרגת בינוני-קשה. יש הרבה עליות וירידות, ובשלב מסוים עלייה די רצינית לגובה, אבל הנופים שווים את זה לגמרי.
המסלול הולך על דרך עתיקה לאורך המצוקים של החוף הצפוני ועובר דרך כפרים קטנים שאין אליהם בכלל גישה ברכב.
גם את המסלול הזה עשינו עצמאית. השביל יחסית אינטואיטיבי ויש סימונים, אבל שוב, תורידו ניווט אופליין.
יש כפרים בדרך שאפשר לפעמים לקנות בהם קולה, בננה או משהו קטן, רק במזומן כמובן, אבל לא הייתי בונה על זה. קחו מספיק מים וצידה לדרך.
בסוף מגיעים ל-Ponta do Sol, שהיא העיירה הצפונית באזור. בדיעבד הייתי שמחה להעביר שם עוד זמן אבל היו לנו אילוצי זמן.

מגניב ומפתיע גם שיש שם קצת הסטוריה יהודית- במאה ה19 הגיעו לכף ורדה יהודים ספרדים בעיקר ממרוקו וגיברלטר והתיישבו בין היתר בסנטו אנטאו. בפונטה דה סול יש בית קברות יהודי קטן עם קברים בודדים ששופץ בשנים האחרונות ויש בו פסיפס נחמד של מנורה, ואפילו יש באזור עיירה בשם Sinagoga ששמה קשור לבית הכנסת שעמד באיזור (היום נשארה חורבה ממנו).

משם לקחנו תחבורה חזרה ל-Porto Novo, לאיפה שהשארנו את התיקים והעברנו לילה עד המעבורת בחזרה למינדלו בבוקר.

בדיעבד ממש שמחה שהגענו לכף ורדה והייתי חוזרת, במיוחד שראיתי שזו יכולה להיות תחנת מעבר מעניינת עם טיסות ישירות ונגישות ליעדים רחוקים כמו ברזיל. רק כנראה הייתי מחלקת את הזמן קצת אחרת עם יותר זמן בבואה ויסטה וכמעט בלי סאל, ואולי מנסה להכניס גם את Fogo או אי נוסף שלא הספקנו. זה יעד ממש מגניב למי שמחפש משהו מגוון וקצת אחר, עם שילוב מעניין של אפריקה ואירופה.